טטוואן נמצאת במחוז טנג'יר – תטואן,בצפון מרוקו. עד שנת 1956 הייתה עיר הבירה של מרוקו הספרדית, העיר שוכנת בעמק הנהר מהנש (Mhannech) המכונה גם "ואדי מרטיל", הרי הריף המקיפים אותה מדרום ומצפון, וכ-10 ק"מ מזרחית לשפכו אל הים התיכון. הנמל הוא נמלה היחיד של מרוקו לחופי הים התיכון. האקלים בעיר ים-תיכוני עם עונה גשומה בחורף וקיץ יבש. Ensanche.מקור שמה של העיר במילה הברברית טיטאוון (Tittawen) שמשמעותה "מעיינות" או "עין". מיקומה של העיר במעבר הנוח בין ההרים לחוף הים נחשב לנקודה אסטרטגית, והמוסלמים החלו לפתח אותה. ב-1286 נוסדה במקום הקסבה המבוצרת, שנועדה להעניק מענה לנוכחות הספרדית בסאוטה ובערים אחרות לאורך החוף.

כלכלת העיר נסמכת על מסחר מקומי, שירותים ותיירות החוף אשר זכתה לתנופה בשנים האחרונות והפונה בעיקר לשוק המקומי. התעשייה אינה תופסת מקום משמעותי בכלכלת העיר,תטואן מכונה באופן רשמי "היונה הלבנה" (la Colombe blanche), ולעיתים היא מכונה גם "בת גרנדה" (la fille de Grenade) על שום מוצאם של מקימיה, או "ירושלים הקטנה" (la petite Jérusalem). העיר שמרה במידה רבה על אופייה הספרדי-אנדלוסי, הבא לידי ביטוי באדריכלות ובתרבות המקומית. ערבית היא השפה הרשמית בעיר, כמו בכל מרוקו, אך היא אינה שפת היום-יום, ותושבי העיר מדברים בניב ערבי-מרוקני ובניב ברברי. השימוש בצרפתית ובספרדית עדיין נפוץ, בעיקר בקרב אנשי עסקים ואינטלקטואלים.מבחינת סגנונם האדריכלי נחלקים בתי העיר לשלושה אזורים. במרכז שוכנת המדינה השומרת על סגנון אנדלוסי, רובע האנסאנצ'ה (Ensanche) הוקם במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 בסגנון ספרדי, והשכונות הסובבות את מרכז העיר (quartiers périphériques) הוקמו בסגנון מרוקאי מקומי לאחר שמרוקו זכתה לעצמאותה.

תחילתה של הקהילה היהודית בעיר הוא לאחר גירוש ספרד בסוף המאה ה-15. קהילה זו דיברה בניב של לאדינו , הקפידה על חינוך יהודי ונימוסים טובים: "טטואן נקראה בזמנו 'ירושלים דה-מרואקוס', נקראה גם ירושלים הקטנה, בשל רבניה ודייניה הגדולים והמכובדים שאבותיהם הגיעו מגירוש ספרד ופורטוגל. חינוך טוב ויהודי ניתן לילדי ישראל בעיר זו, בה הצטברו ספרי קודש עתיקים".

המלצות בטטואן

המדינה העיר העתיקה
במרכזה של המדינה משתרעת כיכר חסן השני (Place Hassan II), המהווה את הקשר בינה לבין האנסאנצ'ה, העיר החדשה שממערב לה. הכיכר המשמשת כמקום מפגש, ובצידה המזרחי שוכן הארמון המלכותי שהוקם במאה ה-17 וחודש במאה ה-20. מדרום לכיכר חסן השני שוכן המלאח ההיסטורי, ובו פועל כיום שוק לפירות מיובשים. סמוך ממזרח לארמון משתרע רובע השווקים הניצבים בשורה מדרום לצפון, ובהם שוק הזהב, שוק הבדים, שוק הפשפשים, שוק התכשיטים, שוק העור ושוק הנגרים.
המלאח
השכונה היהודית, שכנה בדרומו של רובע המדינה ובית הכנסת הנוכחי ממוקם באנסאנצ'ה, העיר המודרנית שממערב לו. בשנת 1798 היו יהודי העיר קורבן לפוגרום, כאשר החלה הפלישה הספרדית לעיר, פרעו התושבים ביהודי העיר שוב, והרגו כ-400 מהם. רוב האחרים נמלטו על נפשם. ב-1862 הקים ארגון כל ישראל חברים בית ספר יהודי לבנים בעיר, וב-1868 ייסד גם בית ספר לבנות. בתחילת המאה ה-20 היוו היהודים כחמישית מתושבי העיר, אולם מאוחר יותר היגרו ממנה לאלג'יריה, דרום אמריקה, ישראל, צרפת וקנדה, ומאז שנות ה-60 מתגוררים בתטואן יהודים בודדים.
שדרת מוחמד החמישי מפלאס
אל ג'אלה לכיכר מולאייל-מהדי שוחזרה כדי להידמות לתקופה שבה טטואן הייתה בירת מדינת החסות הספרדית, מרופדת בארכיטקטורה קולוניאלית ספרדית בוהקת עם כמה אלמנטים בסגנון אר-דקו המזכירים סגנונות דומים לקזבלנקה.. .
דאר אל אודי
משפחת אל אודי העשירה פתחה באדיבות את הריאד המשפחתי הנוצץ שלה לציבור כמרכז תרבות בשנת 2018, וחוגגת את אהובת טטואן. התערוכות מורכבות מתמונות, מפות וגלויות ובולים תוססים מעברו של טטואן, אבל הריאד עצמו הוא החלק המרתק ביותר. אל תחמיצו את המטבח המשפחתי המסורתי בקומת הקרקע.
הארמון המלכותי
בית המגורים המלכותי נבנה בשנת 1988 במה שהיה פעם פארק פדן. הארמון עדיין פעיל כפי שהמלך מוחמד השישי נודע לבקר במהלך הקיץ. הוא אינו פתוח למבקרים.
גני מנדוביה
הפארק הגדול הזה מלא בזוגות מטיילים וילדים שמשחקים כדורגל. גני מנדוביה ממוקמים בשורה אלגנטית של מבנים קולוניאליים, אולי האטרקטיביים מסוגו בעיר. בראש הגבעה המרכזית נמצאת אנדרטה מוקפת תותחים שמכילה את הנאום
המסגד הגדול
נבנה בשנת 1808 על חורבות מסגד קטן יותר, המסגד הגדול כולל את אחד הצריחים הגדולים בטטואן – תצטרכו להטות את ראשכם למעלה כדי לראות את הפסגה אם אתם ברחוב מדינה. לא מוסלמים אסור להיכנס.
שוק העור של טטואן
ליד מפעל הבורסקאות של טטואן, שם ניתן לראות כיצד עורות הפרה מקבלים את הגוונים שלהם, שוק העור כולל נעליים, ז'קטים ותיקים מרוקאיים מסורתיים. רבים מהמוצרים יוצרו בשיטות שעברו לאורך דורות.
שוק התכשיטים
טטואן ידועה בבעלי המלאכה שלה, וזהו המקום במדינה שבו תמצאו אוסף של בוטיקים של תכשיטים.
בּוּרְסְקִי Tannery
טטואן הייתה באופן מסורתי עיירה לייצור עור, ויש כאן בית בורסקאות קטן. הם קטנים יותר מבתי הבורסק בפאס, אבל עדיין מעניינים. אין קניות במפעל הבורסקאות עצמו, אבל שוק העור נמצא ממש בחוץ.
Iglesia de Bacturia
הכנסייה הרומית-קתולית הצהובה הזוהרת המשקיפה על כיכר מולאי אל מהדי נבנתה בשנת 1917 והיא עדיין פעילה. כנסייה בכיכר מרכזית היא מחזה מפתיע במרוקו, ואנחנו לא יכולים לחשוב על עוד מקום בארץ שבו פעמוני הכנסייה נשמעים בשעה.