מי שהגה את רעיון המוביל הארצי, לא חלם שיום אחד יוליכו בו מים מהים התיכון חזרה לכנרת.זה קרה בשבוע שעבר 22.12.22 חלק מפרויקט ענק שיכניס את משק המים של מדינת ישראל לעידן חדש.
רבים שואלים איך, למה ומדוע? אני אנסה לעשות לכם סדר בקצרה.
בעבר נהוג היה לומר שמצב הרוח הישראלי הוא כמפלס הכנרת: כאשר המפלס התקרב לקו האדום העליון, תחושת ביטחון וגאווה מילאה את תושבי הארץ. אך כשהמפלס נשק לקו האדום התחתון, מפלס החרדה עלה – ואת התושבים הציף גל של דאגה. אולם כשהמפלס מגיע לקו השחור כפי שהיה בשנת 2017 .זה מחייב היערכות.
מפלס המים שהיה נמוך הביא לעלייה תלולה במליחות המים ולקושי לספק את מי הכינרת למערכת הארצית לשימוש ביתי ולתעשייה .
ההתפלה צמצמה כמעט לחלוטין את שאיבת המים מהכנרת אולם יצרה חוסר איזון באגם,מצב בו המים עומדים ואינם מתחלפים זמן רב.
בעיה אקולוגית באגם כמו תחלופת אצות רעילות ועוד ..מצב שחייב לתכנן את משק המים של מדינת ישראל ולשנות את דרך הפעלתה של הכינרת.
תארו לכם מצב שמתקני ההתפלה לחופי הים שלנו מפסיקים לפעול בעת חירום, תרחיש אפשרי… ומה אז? מצב שחייב את רשות המים בישראל להבטיח את שמירת הכינרת כמאגר אסטרטגי של מדינת ישראל.
הזרמה ההפוכה של מים מותפלים מהים התיכון לכנרת.אלה הם מי עודפי התפלה בעיקר בחורף בהם החקלאים לא משתמשים. המים יעלו את המפלס ויצרו תחלופה.
הפרוייקט לא הסתיים, עלמנת להשלים את תחלופת המים. לאלה שחלמו על פתיחת סכר דגניה זה השלב הבא אולם רק לאורך 12 קילמטרים עד לתחנת הכח ההיסטורית בנהריים .
שם יכנסו לצינורות לעמק המעיינות ,חרוד, בקעת הירדן ואפילו עד לאיזור ים המלח בעתיד.המים הם לטובת חקלאות בעמקים,לפלסטינים בבקעה ולירדן מתוקף הסכם השלום .
