שינויים בזרימת נחלי מדבר יהודה כתוצאה של ירידת מפלס ים המלח.
ים המלח, בנוסף להיותו במרכזו של העתק פעיל וגבול בין לוחות טקטוניים. הפך עם השנים לסביבה מאתגרת עוד יותר. ולא רק בגלל כוחות טבע, אלה דווקא בשל התערבות האדם בטבע,..ים המלח יורד בקצב של 1.2 מטר בכל שנה בממוצע. כניסת המים היחידה לאגם להוציא מים מושבים של המפעלים, אלו הם מי מעיינות ושיטפונות של נחלי הנגב ומדבר יהודה.בשל ירידת המפלס, הנחלים היורדים ממדבר יהודה משתנים ומסכנים תשתיות הנדסיות ושחלקן אף מוגדרות כאסטרטגיות.
איך זה קורה ?
ההתרחקות המתגברת של קו החוף בשל ירידת המפלס גורמת לנחלים לצאת מאיזון ומשיווי משקל גיאומורפולוגי, הנחלים הזורמים בעת שיטפונות שואפים להגיע לנקודה הנמוכה ביותר. בהידרולוגיה ובגאומורפולוגיה קוראים לזה ”בסיס הסחיפה” הגבול שמתחתיו אין סחיפת אלוביום ( חרסית ,אבן וכל חומר שנסחף). כאשר בסיס הסחיפה יורד, הנחל שואף לחזור לשיפוע ולשיווי משקל,וכהשינויים הם תמידיים ובסיס הסחיפה יורד בקצב מהיר של 2.1 מטר בכל שנה.נוצר בסיס סחיפה חדש,הגורם לנחלים לצאת משיווי משקל, זווית הסחיפה נעשית חדה יותר ועוצמת הזרימה גדלה, וכשזה קורה נוצרת התחתרות לאחור של קרקעית הנחל "המטפסת" מהמורד לכיוון המעלה. התחתרות היא התחלה של מנגנון הרס הנדסי- גיאוטכני, בגלל קריסת גדות והתרחבות האפיק, תהליך זה גורם להעמקת הנחל,המתקדמת מהאגם במעלה הזרימה לכיוון מערב -מצוק ההעתקים. ובסופו נגרם נזק לתשתיות בהן הנחלים חוצים .מאז קריסת גשר ערוגות בשנת 2010, לא ניתן פתרון הולם , והכביש נסגר לתנועה בכל פעם שיש שיטפונות. צריך שינוי מהותי מהגישה המקובלת במקומות שהקרקע יציבה. ולהשקיע בכביש זה אחת ולתמיד .סיורים בליווי הסברים מתקיימים לאיזור בכל יום.
